שתלים דנטליים שמותקנים באותו יום: זה עובד?

שתלים דנטליים הפכו בעשורים האחרונים לפתרון האידיאלי. בעיקר בשל היותם אמצעי פשוט קבוע ונוח לשיקום השיניים החסרות ללא צורך בשימוש בתותבת נשלפת. אבל מה קורה בתקופה שבין השלב הניתוחי עד לשלב קבלת השיניים הקבועות?

בשיטה הניתוחית הקלאסית להחדרת שתלים נהוג לעקור בשלב הראשון את השיניים הפגומות, ולהמתין כשלושה חדשים לריפוי מלא של העצם. לאחר מכן, בשלב ניתוחי נוסף, מוחדרים השתלים ללסת ורק לאחר תקופת המתנה נוספת בת 6-3 חודשים, בה ממתינים לקליטת השתלים בלסת מתחיל הההליך השיקומי - הליך המדידות שבסופו מודבקים או מוברגים הכתרים הסופיים.

בכל תקופת ההמתנה המייגעת הזו נאלץ המטופל להסתפק בשיקום זמני המחליף את השיניים החסרות. השיקום הזמני הינו לרוב תותבת זמנית נשלפת שאיננה נוחה ללעיסה ומקשה על הדיבור, ולעיתים אף אינה עונה על כל הדרישות האסתטיות של המטופל.

עוד על שיניים בריאות

השתלות שיניים: כל השיטות והסכנות שבתהליך

מהי השתלת שיניים בשעה וכמה זמן מחזיק בשתל?

הלבנת שיניים: מסוכנת? וכמה זמן היא מחזיקה?

האם ניתן לקצר את תקופת ההמתנה?
במקרים מתאימים ניתן לבצע את ההשתלות ובו בזמן להרכיב את השיניים (הכתרים) בשיטה המכונה "העמסה מיידית" ובכך לחסוך את תקופת ההמתנה ואי הנוחות הנגרמת משימוש בתותבת מעבר זמנית.

יתרונות שיטת טיפול הזו הן רבים: זמן טיפול קצר יותר, יש פחות טראומה לרקמות, האסתטיקה טובה יותר, פחות הליכים ניתוחיים והפחתת אי הנוחות למטופל

כיצד מתבצע הטיפול?
לפני הניתוח לוקחים מידה למטופל ומכינים מראש במעבדה תבנית לצורך ביצוע גשר ליום הניתוח. ביום הניתוח הטיפול מתבצע במרפאה בדרך כלל בטשטוש = מדובר בהרדמה כללית או מקומית, על פי העדפת המטופל.

באותו מעמד עוקרים את השיניים, אם יש צורך, מחדירים את השתלים ללסת ומעמיסים אותם. כלומר, כבר באותו המעמד מחברים מבנים ומדביקים את הגשר שתבניתו הוכנה מראש. כך שהמטופל יוצא עם שיניים מודבקות ולא תותבת נשלפת. (ישנה שיטה נוספת בה עושים את ההשתלות לוקחים מידה ביום הניתוח ומרכיבים את השיניים יום או יומיים אחרי כן.)

אם כך מדוע לא מיושמת שיטה זו בכולם? כי כאשר מחדירים שתל ללסת, סיכויי הצלחתו תלויים ביכולתו לעבור קישור מבני פונקציונלי לעצם הלסת. מושג זה מוגדר בעגה המקצועית כ- osseointegration

מה משפיע על קליטת השתל?
הגורמים המשפיעים על קליטת השתלים ועל הקישור המבני הפונקציונלי בין השתל לעצם הם:

• איכות העצם.

• יציבות ראשונית של השתל בזמן ההשתלה

• מניעת ניידות השתל במהלך תקופת ההחלמה.

• תכונות פני שטח השתל.

דחיסות העצם ואיכותה נבדקות לפני ההחלטה לביצוע העמסה מיידית. איכות וצפיפות נמוכה של עצם הינן אחד הגורמים העיקריים לכשלון של שתלים. לכן, כאשר שוקלים ביצוע העמסה מיידית יש להעריך מראש את האזורים בהם איכות העצם מאפשרת זאת.

היציבות הראשונית של השתל הינה מכאנית ועליה מסתמכים בשיטת ההעמסה המיידית. לצורתו של השתל ולמספר השתלים המוחדרים ללסת ישנו משקל רב ביציבות ראשונית זו.

ככל שמספר השתלים רב יותר אזי ניתן לחברם יחד על ידי גשר השיניים המורכב עליהם, כאשר השתלים מחוברים ומיוצבים זה לזה על ידי גשר, יציבותם גדולה יותר וכך נמנעת ניידות השתל בזמן הליך ההחלמה.

לכן, באופן פרדוקסלי, דווקא מטופלים אשר אבדו את מרבית השיניים בלסת או את כל השיניים בלסת הינם מועמדים טובים יותר לקבלת שיניהם בחזרה ביום אחד, כיוון שניתן לחבר מספר רב יותר של שתלים יחד וליצבם בצורה אופטימלית.

כך בניגוד למחשבה שלשתלים הנעשים בגישה המסורתית סיכויי הצלחה טובים יותר, לא הראו מחקרים רטרוספקטיביים רבים בנושא שוני באחוזי ההצלחה של השתים. בין השיטה הקלאסית בה ממתינים בין ההשתלה להדבקת השיקום (הכתרים) לבין שיטת ההעמסה המיידית בה הכתרים מודבקים ביום ההשתלה או בסמוך לו.

חסרונות הטיפול
הטיפול לא מתאים לכל אחד ומתאים בעיקר למטופלים הזקוקים לשיקום של מספר שתלים באותה הלסת כך שניתן לחבר אותם בגשר הכולל 6 שתלים לפחות על מנת להשיג יציבות.

כלומר, שיטה זו מתאימה בעיקר למטופלים הזקוקים לעקירות של כל או מרבית השיניים בלסת כאשר בשיטה הקלאסית היו צריכים להסתובב עם שיקום מעבר תותבת נשלפת שקשה לדבר ולהסתדר איתה לעומת מצב בו יוצאים מהמרפאה ביום ההשתלה עם גשר מודבק שלא נשלף.

בנוסף, הטיפול אינו מומלץ לחולים סכרתיים ומעשנים כבדים כיוון שיכולת הריפוי שלהם נמוכה ומכיוון שגם בגישה הקלאסית הסיכוי לכשלון שתל אצלם יותר גבוה מהאוכלוסיה הכללית. כמו כן לא מומלץ בברוקסיסטים – כאלו החורקים שיניים כיוון שיש סיכוי כי יפעילו עומס רב מדי על השתלים.

עלות הטיפול
לטיפול בשיטה זו עלות נוספת לפן השיקומי. אך אם מכמתים זמן לכסף השיטה חוסכת מספר פגישות לצורך ניתוחים ( עקירות / שתלים / חשיפה) וגם חוסכת את אי הנוחות של התותבת. ישנם מטופלים רבים שלא מסוגלים להסתגל לתותבת במשך שבועות, לא יכולים לדבר עם אנשים ולכן נמנעים מחזרה לעבודה. שיטה זו פותרת את העניין.

לסיכום, קהל היעד הינו בדרך כלל מטופלים שאיבדו את רוב השיניים על רקע מחלת חניכיים שלא טופלה או הזנחה דנטלית, שכאשר רצו והבינו שצריך לטפל או שהיו להם המשאבים הכלכליים לטפל כבר " אין מה להציל".

הם מודעים לעובדה שצריך לעקור הכל אבל לא מוכנים ללכת עם תותבת נשלפת, מה גם שלרובם יש לחץ לחזור בהקדם למעגל העבודה לדבר ולהסתובב בין אנשים וקשה לעשות זאת עם תותבת נשלפת בשבועות הראשונים.

שיטת ההעמסה המיידית ו"מסירת השיניים ביום אחד" פותרת בעיות רבות של אי נוחות למטופל, אך יש לציין כי לידע, לנסיון ולהכשרת המנתח הן בבחירת המטופל המתאים והן ביכולתו לבצע ולמקם את השתלים בצורה הנכונה על פי מאזן הכוחות המופעל עליהם, חשיבות מכרעת להצלחת הטיפול.